„מעשה סדום בנסיבות אינוס”
גיא פלג, בקריינות לכתבה בחדשות 12, טען כי הצילום כולל תיעוד של ׳מעשה סדום בנסיבות אינוס׳, ותיאר את הלוחמים כמי שמנסים להסתיר את מעשיהם מן המצלמות באמצעות מגינים.
האשימו לוחמים בעבירת מין חמורה.
היא לא הופיעה בכתב האישום.
אחר כך גם כתב האישום בוטל.
אז איך הגענו לכאן — ומי נותן על זה דין וחשבון?
מאז פתיחת החקירה הפלילית בפרשת ההדלפה ב־29.10.2025
לא צריך להאמין לנו. תקראו.
גיא פלג, בקריינות לכתבה בחדשות 12, טען כי הצילום כולל תיעוד של ׳מעשה סדום בנסיבות אינוס׳, ותיאר את הלוחמים כמי שמנסים להסתיר את מעשיהם מן המצלמות באמצעות מגינים.
יומיים בלבד לאחר שידור הסרטון, פרופ׳ אלון פיקרסקי, מנהל האגף הכירורגי ומנהל המחלקה לכירורגיה כללית במרכז הרפואי הדסה עין כרם, כתב חוות דעת רפואית שלא תמכה בטענה החמורה שהופצה לציבור ולעולם.
על בסיס החומר הרפואי שהוצג לו, פיקרסקי כתב כי הממצאים תומכים בהחדרה עצמית ולא בהחדרה על ידי גורם חיצוני.
בכתב האישום שהוגש נגד חמישה מלוחמי כוח 100 לא נכללה עבירת מין.
כמעט שנתיים לאחר שהפרשה התפוצצה, הפרקליט הצבאי הראשי החליט לבטל את כתב האישום נגד חמשת הלוחמים.
הכותרת שרצה בעולם הייתה אחת.
כתב האישום היה אחר.
ובסוף – גם הוא בוטל.
אלה לא היו רק ׳חשודים׳ בכותרת.
אלה היו לוחמי מילואים, בני זוג, אבות ומשפחות שנשאו במשך חודשים את אחת ההאשמות הקשות ביותר שאפשר להטיח בחייל ישראלי.
לפי עדויות פומביות של לוחמים, הפרשה גבתה מהם וממשפחותיהם מחיר נפשי ומשפחתי כבד.
פורסמו עדויות על לוחמים שנזקקו לטיפול נפשי ופסיכיאטרי, על פגיעה עמוקה בחיי המשפחה ואף על גירושין.
שדה תימן הוקם במהלך מלחמת חרבות ברזל כמתקן כליאה לעצורים ביטחוניים מעזה.
לפי צה״ל, בין העצורים שהוחזקו במתקן היו גם מחבלים שהשתתפו במתקפת 7 באוקטובר.
כוח 100 הוא כוח התערבות שנועד להתמודד עם מצבי קיצון שעלולים להתפתח בתוך מתקן הכליאה.
גיא פלג תיאר בקריינות את הרמת המגינים כניסיון של הלוחמים להסתיר מן המצלמות את מעשיהם.
גרסת הלוחמים
לפי כתב התביעה של לוחמי כוח 100, הרמת המגינים הייתה חלק מנוהל מבצעי מחייב בשדה תימן, שנועד להגן על הלוחמים וליצור חיץ בינם לבין יתר העצורים במתקן.
בכתב התביעה נטען כי גם בכתב האישום עצמו תוארה הרמת המגינים כאקט נהלי שנועד ליצור חיץ בין חברי הצוות לבין שאר העצורים.
פעולה שלטענת הלוחמים הייתה נוהל הגנה קבוע הוצגה לצופה כראיה לכך שהם מנסים להסתיר עבירה.
לפי הדוח המקורי של החקירה הפורנזית של IPSC (22.11.2025), הסרטון שנמסר לבדיקה נערך וניתן להגדירו כמזויף: הזייפן חיבר שני סרטונים שצולמו במועדים שונים, נתוני ה־Metadata נמחקו וקצב הנגינה משתנה בין חלקי הסרטון.
בדוח השנתי של הממונה על קבילות הציבור מובאת תגובת מערכת ׳שבע׳ עם איילה חסון, שלפיה הסרטון מורכב משני אירועים שונים, בשני תאריכים שונים ובשתי מכלאות שונות.
בכתב התביעה נטען כי חלקו הראשון של הסרטון, שהוצג כאילו הוא מתעד את אותו עציר בשדה תימן, צולם מספר ימים לפני שהעציר הגיע למתקן.
הסרטון וההאשמות סביבו הופצו במהירות גם מחוץ לישראל והפכו לחלק מהשיח הבינלאומי על התנהלות חיילי צה״ל. הסרטון הופץ בישראל ובחו״ל וזכה לחשיפה בינלאומית רחבה.
לפי בדיקת ה־OSINT שבדוח הפורנזי של IPSC, ב־6.8.2024 — היום שבו פורסם הסרטון בישראל — הוא פורסם באותה שעה באתרים בחו״ל, באנגלית ובערבית, ולטענת הדוח הופץ מישראל על ידי האקר המתחזה לבלוגר ״אבו עלי אקספרס״.
כאשר חומר חקירה צבאי רגיש יוצא לתקשורת במהלך מלחמה ומוצג לצד טענה על עבירת מין חמורה בעציר – הנזק אינו נעצר בבית הדין.
הוא הופך מיד לחומר תעמולה נגד חיילי צה״ל ונגד מדינת ישראל.
שלושה מלוחמי כוח 100 הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה אזרחית בסך כולל של 18 מיליון ש״ח נגד שורה של גורמים בפרקליטות הצבאית, במערכות האכיפה ובתקשורת.
בכתב התביעה הם טוענים, בין היתר, להחשדת שווא, מעצר שווא, פגיעה בפרטיות, לשון הרע, הליך פלילי פגום וטיוח חקירת ההדלפה.
לטענת התובעים, הפרשה גרמה להם נזק נפשי, משפחתי, חברתי ותעסוקתי עמוק, וחלק מהנזקים עדיין אינם ניתנים לכימות מלא.
האשמה ציבורית בעבירת מין חמורה, מעצר והליך פלילי — כאשר עבירת מין לא נכללה לבסוף בכתב האישום ובהמשך כתב האישום כולו בוטל.
לפי כתב התביעה, הפגיעה חרגה מהלוחמים עצמם וכללה השלכות קשות על חיי המשפחה, הזוגיות, התעסוקה והמעגלים הקרובים.
לפי עדותו של בר קופרשטיין, שוביו קשרו את ההתעללות בו וביוסף חיים אוחנה לפרסומים על שדה תימן ואף הראו להם את הסרטון.
הסרטון וההאשמות סביבו הופצו בעולם בזמן מלחמה והפכו לחלק מהשיח הבינלאומי נגד חיילי צה״ל ונגד ישראל.
פגיעה קשה באמון הציבור במערכת המשפט הצבאית של צה״ל — ובמערכת המשפט ואכיפת החוק בכלל.
כאשר מערכת בודקת במשך חודשים כיצד חומר חקירה יצא מתוכה, ובהמשך מתברר שראש המערכת עצמה ידעה על הוצאת החומר ואישרה אותה — הנזק אינו נשאר בתוך תיק אחד.
הוא פוגע באמון במי שאמורים לחקור, לפקח ולאכוף את החוק.
הנזק נעשה מיד.
האמת הגיעה הרבה אחר כך.
והשאלה שנותרה:
מי ייתן דין וחשבון?
הנזק של הפרשה לא נשאר בישראל.
שורד השבי בר קופרשטיין העיד כי שוביו לקחו אותו ואת יוסף חיים אוחנה והכו אותם באכזריות.
לדבריו, הם אמרו שהמכות הן, בין היתר, בגלל שדה תימן ובגלל מה שנעשה, לטענתם, לאסירים שלהם.
קופרשטיין סיפר כי לאחר מכן הראו להם את הסרטון ואיימו שבפעם הבאה אירוע כזה לא יסתיים רק במכות.
״הראו לנו את הסרטון״
יוסף חיים אוחנה תיאר בגוף ראשון את ההתעללות שעבר בשבי: קשירה, מכות והצלפות.
לפי עדותו, אחד השובים אמר להם: ׳זה הזמן שלנו לנקום, עכשיו אתם תרגישו על הבשר שלכם מה שמגיע לכם׳.
הקישור המפורש בין ההתעללות לבין שדה תימן והסרטון מופיע בעדותו של בר קופרשטיין.
יוסף חיים אוחנה מתאר בגוף ראשון את אותה התעללות ואת דברי הנקמה של שוביו.
פרשה שהחלה בחשדות חמורים נגד לוחמים הפכה בהמשך לשאלה רחבה הרבה יותר: מי הדליף, מי בדק את ההדלפה, מי פיקח על החקירה — ומה קרה כשהתברר שהמערכת בדקה את עצמה?
מה פורסם. מה הוחלט. ומה התברר בהמשך.
לא היה ולא נברא. כתב אישום בוטל.
עתרו לבג״ץ ודרשו חקירה חיצונית. בג״ץ אמר: לא.
הבוסית של הפצ״רית לבג״ץ: ״לא נמצאה ולו אינדיקציה ראשונית״ למקור ההדלפה.
הפצ״רית התפטרה. נעלמה. והטלפון? צלל לים.
מפקח בפועל — אין.
אם המפקח נועד לוודא שבדקו הכול — מי וידא שפרקליט המדינה לא נמצא בניגוד עניינים?
בתשובת צה״ל לבקשת חופש מידע נכתב כי הרמטכ״ל החליט על הדחת יפעת תומר־ירושלמי מצה״ל.
באותו מענה אישר צה״ל כי הפצ״רית לשעבר מיוצגת בידי סנגורים בשירות מילואים פעיל מטעם הסנגוריה הצבאית.
הסנגוריה הצבאית היא גוף צה״לי המעניק ייעוץ וייצוג משפטי ללא תמורה לזכאים לכך בהתאם לכללים.
גם לאחר ההדחה, הייצוג המשפטי שלה ממשיך להינתן באמצעות הסנגוריה הצבאית ובידי אנשי מילואים פעילים.
מדוע מי שהודחה מצה״ל ממשיכה לקבל ייצוג באמצעות המערכת הצבאית?
בנספח האחרון לתשובת צה״ל לבקשת חופש המידע, שבו פורסמה הודעת ההדחה, נכתב במפורש כי בהתאם להחלטה על הדחת הפצ״רית היא לא תהיה זכאית לרכיב ׳השלמת תקופת השירות׳.
״לא תהא זכאית לרכיב ׳השלמת תקופת השירות׳״
במכתב החשבת מ־25.8.2026 נכתב כי במסגרת גמר החשבון של הפצ״רית לשעבר בוצעה התחשבנות באמצעות הזנה טכנית של ימי חופשה עתידיים למערכת ה־HR, לאחר ששירותה הצבאי כבר הופסק.
לפי המכתב, שולמו כספים בגין רכיב החופשה, והחשבת סברה שיש מקום לדרוש בחזרה את מלוא הסכום בגין רכיב ׳חופשת ההתארגנות/צבורה׳.
באותו מכתב נכתב גם כי 90% מגמר החשבון כבר הועברו כמקדמה, וכי הבקשה לשלם את 10% הנותרים לא אושרה.
אחרי ההדחה, ובזמן שלוחמי כוח 100 ממשיכים להתמודד עם השלכות הפרשה, התברר כי במסגרת גמר החשבון הוזנו לפצ״רית לשעבר ימי חופשה עתידיים ושולמו בגינם כספים — עד שעלתה דרישה להשבתם.
כתב אישום לא הוגש, הפצ״רית מסתובבת חופשייה, מקבלת ייצוג משפטי וכספים מהמדינה.
ארבע שאלות. בלי משפטית. בלי סיסמאות. עם המקורות.
חוות דעת רפואית מטעם ההגנה, שנכתבה יומיים לאחר שידור הסרטון ולא תמכה בטענה החמורה שהופצה לציבור.
מראה אילו עבירות יוחסו בפועל ללוחמים — ושעבירת מין לא נכללה בהן.
בג״ץ 34183-10-24
מציג את החשש שהועלה כבר ב־2024: שהמערכת שבידיה חומר החקירה תבדוק את עצמה.
בג״ץ 33366-09-24 + 34183-10-24
מסביר מדוע העתירות נמחקו לאחר שהוצג מנגנון הפיקוח.
מתעד את מה שהציגו נציגי המערכת לחברי הכנסת בעיצומה של הבדיקה.
בו קיבלה הפצ״רית אחריות לכך שהוצאת החומר לתקשורת נעשתה בידיעתה ובאישורה.
בג״ץ 3545-11-25 + 18615-11-25
מכיר באפשרות למנות מפקח חיצוני — ומבטל את המינוי הראשון.
בג״ץ 58681-11-25 + 64154-11-25
מבטל גם את המינוי השני, כך שמפקח חיצוני לא נכנס לתפקיד.
בג״ץ 65416-03-26
כולל את דעת הרוב של עמית וכבוב ואת דעת המיעוט של מינץ.
בדוח מובאת תגובת מערכת ״שבע״ עם איילה חסון לקבילה בנושא הסרטון.
הדוח המקורי של IPSC, שנערך לבקשת איילה חסון מכאן 11 ופורסם ב־22.11.2025. לפי הדוח הסרטון נערך וניתן להגדירו כמזויף, והוא כולל גם בדיקת OSINT על הפצתו בחו״ל באותה שעה.
תביעה אזרחית בסך 18 מיליון ש״ח. זהו המסמך שבו שלושה מהלוחמים מפרטים בעצמם את הנזקים שלטענתם נגרמו להם ואת הטענות שלהם כלפי גורמים בצבא, באכיפה ובתקשורת.
השאלות שהוצגו לצה״ל בעניין הפצ״רית לשעבר.
צה״ל מאשר את ההדחה, את הייצוג דרך הסנגוריה הצבאית ואת הקביעה בדבר רכיב השלמת תקופת השירות.
מתעד את התחשבנות גמר החשבון, הזנת ימי החופשה העתידיים והדרישה להשבת כספים.
שתפו את ציר הזמן.
אל תתנו לפרשה להיעלם.